חוק יחסי ממון

חוק יחסי-ממון בין בני-זוג, התשל”ג-1973

פרק ראשון: הסדר מוסכם

1. הסכם ממון:
הסכם בין בני-זוג המסדיר יחסי-ממון שביניהם (להלן – הסכם ממון), ושינוי של הסכםכזה, יהיו בכתב.

2. (א) הסכם-ממון טעון אישור בית המשפט לענינימשפחה (להלן – ביתהמשפט) או בית הדין הדתי שלו סמכות השיפוט בענייני נישואיןוגירושיןשל בני הזוג (להלן – בית הדין), וכןטעון שינוי של הסכם כזה אישורכאמור.
(ב) האישור לא יינתן אלא לאחר שנוכח בית המשפט או בית הדין שבני הזוג עשו את ההסכםאו את השינוי בהסכמה חפשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו.
(ג) בהסכם-ממון שנכרת לפני הנישואין או בשעת עריכתם יכולאימות רושם הנישואין לבואבמקום אישור בית המשפט או בית הדין.
(ג1)הסכם ממון שנכרת לפני הנישואין יכול שיאומת בידי נוטריון לפי חוק הנוטריונים,התשל”ו-1976, ובלבד שהנוטריון נוכח שבני הזוג הניצבים בפניועשו את ההסכםבהסכמהחופשית ובהבינם את משמעותו ותוצאותיו.
(ד) הסכם בין בני הזוג שאושר בפסק-דין גירושין על ידי בית הדין, דינו כדיןהסכם-ממון שאושר לפי סעיף זה.

פרק שני: הסדר איזון המשאבים

3. תחולת ההסדר:
(א) לא עשו בני הזוג הסכם-ממון, ואם עשו – במידה שההסכם אינוקובע אחרת, יראוםכמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראוהסדר זה כמוסכם בהסכם-ממוןבעל-תוקף שנתמלאו בו הוראות סעיף 2
(ב) בני-זוג שלא ביקשו אימות של הסכם-ממון בהתאם לסעיף 2(ג), יסביר להם רושםהנישואין לפני עריכתם את תכנו ומשמעותו של סעיף קטן (א).

4. העדר תוצאות במשך הנישואין:
אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים שלבני הזוג, להקנותלאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריותלחובות השני.

5. הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין:
(א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן-זוג (להלן- פקיעת הנישואין)זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסיבני הזוג, למעט
(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוישנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוגבשל נזק גוף, או מוות;
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.
(ב) בפקיעת הנישואין עקב מותו של בן-זוג יבואו, לענין הזכות, לאיזון המשאבים,יורשיו במקומו.

6. מימון הזכות לאיזון:
(א) לצורך איזון המשאבים לפי סעיף 5 יש לשום את נכסי כל אחדמבני הזוג, פרט לנכסיםשאין לאזן שוויים; משווי הנכסים האמוריםשל כל בן-זוג יש לנכות את סכום החובותהמגיעיםממנו, למעט חובותבקשר לנכסים שאין לאזן שוויים.
(ב) היה שוויים של נכסי בן הזוג האחד עולה על שוויים של נכסי השני, חייב האחד לתתלשני את מחצית ההפרש, אם בעין ואם בכסף או בשווה-כסף.
(ג) באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון,יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות,ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתוושארתנאיו, לרבות תוספתריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים
(ד) בהחלטתו לפי סעיף קטן (ג) יתחשב בית-המשפט או בית-הדיןבכל הנסיבות הקשורותבמצבו הכלכלי של כל אחד מבני הזוג, ובאופן שימנע ככל האפשר
(1) גרימת אובדן מקור פרנסה סבירה לאחד מבני הזוג;
(2)הפסקת קיומו או פגיעה בהמשך תפקודו התקין של תאגיד או של מקום עבודה אחר;
(3) פגיעה בצבירת הזכויות הסוציאליות של אחד מבני הזוג.

7. הרחבת בסיס האיזון:
נכס שבן-זוג הוציא או התחייב להוציא מרשותו בכוונה לסכל זכותו של בן-זוגו לפי סעיף5, ונכס שנתן או התחייב לתת במתנה – למעט מתנותותרומות הניתנות לפי הנהוגבנסיבותהעניין – רשאי בית המשפט או ביתהדין לראותו, לצורך איזון המשאבים, כאילוהוא עדיין של אותו בן-זוג

8. סמכויות מיוחדות:
ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבניהזוג שהוגשה לאחר פקיעת הנישואין – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק-דין גירושין –לעשות אחת או יותר מאלה:
(1) לקבוע נכסים נוספים על המפורטים בסעיף 5 ששוויים לא יאוזן בין בני הזוג;
(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחסאחר שיקבע;
(3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שוויים בשעת פקיעתהנישואין, אלא לפי שוויים במועד מוקדם יותר שיקבע;
(4) לקבוע שאיזון המשאבים לא יתייחס לנכסים שהיו לבני הזוג בזמן פקיעת הנישואיןאלא לנכסים שהיו להם במועד מוקדם יותר שיקבע.

9. ראיות:
ראייה על היות נכס בבעלותו או בהחזקתו של אחד מבני הזוג או על היותו רשום על שמו,אין בה בלבד כדי לצאת ידי נטל ההוכחה שיש למעט נכס זה מן הנכסים ששוויים יאוזן ביןבני הזוג.

10. עסקאות בזכות לאיזון:
כל עוד לא פקעו הנישואין, זכותו של בן-זוג לאיזון המשאבים אינהניתנת להעברה,לשעבוד או לעיקול.

פרק שלישי: הוראות לכל הסדר

11. אמצעים לשמירת זכויות:
עשה אחד מבני הזוג פעולה שיש בה כדי לסכל זכות או זכות עתידהשל בן הזוג השני על פיהסכם-ממון או על פי הסדר איזון המשאבים,או שקיים חשש סביר שהוא עומד לעשות פעולהכזאת, רשאי בית המשפטאו בית הדין, לפי בקשת בן הזוג השני, לנקוט אמצעים לשמירתהזכותהאמורה, ובין השאר רשאי הוא לעשות אחת או יותר מאלה:
(1) לצוות על מתן ידיעות ועל מתן ערובה;
(2) לקבוע פעולות שיהיו טעונות הסכמת שני בני הזוג;
(3) לצוות על רישום הערה מתאימה בפנקס המתנהל על פי חוק שרשום בו נכס של אחד מבניהזוג.

12. אישור לפעולה טעונת הסכמה:
הייתה פעולה של אחד מבני הזוג טעונה, לפי הסכם-ממון או לפי צו בהתאם לסעיף 11(2),הסכמת בן הזוג השני ואותו בן-זוג סירב להסכים, רשאי בית המשפט או בית הדין לאשר אתהפעולה אם ראה שהסירוב היה שרירותי;
לא יכול היה בן הזוג השני להביע דעתו או שלא הייתה אפשרות סבירה לברר דעתו, רשאיבית המשפט או בית הדין לאשר את הפעולה אם ראה שהיא לטובת המשפחה.

פרק רביעי: הוראות שונות

13. החוק ובתי הדין:
(א) חוק זה אינו בא לשנות מסמכות שיפוטם של בתי הדין הדתיים.
(ב) בענין שחוק זה דן בו ינהג גם בית-דין דתי לפי הוראותחוק זה, זולת אם הסכימובעלי הדין לפני בית הדין להתדיין לפי הדיןהדתי.

14. הוראות מעבר:
סעיף 3 ושאר הוראות הפרק השני לא יחולו על בני-זוג שנישאו זה לזה לפני תחילת חוקזה.

15. משפט בינלאומי פרטי:
על יחסי הממון בין בני-זוג יחול חוק מושבם בשעת עריכת הנישואין, אולם רשאים הםבהסכם לקבוע ולשנות יחסים אלה בהתאם לחוק מושבם בשעת עשיית ההסכם.

16. תיקון חוק הירושה:
בחוק הירושה, התשכ”ה-1965 –
(1) בסעיף 11(ב), אחרי “בבעלות משותפת של שניהם” יבוא “או שהגיע במות אחד מהםלנשאר בחיים מחצית שוויים של כל נכסי שניהם אושל מרביתם לפי שוויים, אם על פי דיןואם על פי הסכם ביניהם”;
(2) בסעיף 11(ג), במקום “הוראה זו אינה באה לפגוע” יבוא “הוראהזו לא תחול על מהשמגיע לבן-זוג לפי חוק יחסי ממון בין בני-זוג,התשל”ג-1973, או לפי הסכם ממוןכמשמעותו באותו חוק, ואינהבאה לפגוע”;
(3) בסעיף 104(א)(4), בסופו יבוא “והמגיע לבן-זוג לפי חוק יחסי-ממון בין בני-זוג,התשל”ג-1973, או לפי הסכם ממון כמשמעותו באותו חוק”.

17. שמירת זכויות ודינים:
אין בחוק זה כדי לגרוע מזכויות לפי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט-1959,או מזכויות האשה לפי כתובתה, ואין בו כדי לגרוע מהוראות סעיף 101 לחוק המקרקעין,התשכ”ט-1969.

18. ביצוע ותקנות:
שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה, והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו.

19. תחילה:
תחילתו של חוק זה ביום ז׳ בטבת התשל”ד (1 בינואר 1974).

גולדה מאיר      ראש הממשלה
יעקב ש. שפירא     שר המשפטים

אפרים קציר
נשיא המדינה

כל המידע שצריך על –הסכם ממון בין בני זוג